@crueheads. אם זו הייתה רק אופוריית האופיאטים, אנשים היו מקבלים את אותה תועלת מכל אופיאט. אבל רוב האנשים שצפיתי כאן אומרים שרק החשמלית פותרת את הדיכאון שלהם, מה שגורם לי להאמין שזה, שוב, השילוב של אופיאטים מתונים עם מעכב ספיגת הסרוטונין שגורם לזה לעבוד כל כך טוב עבור חלק.
עבורי (אני לא יכול לדבר על אחרים) האופוריה מ-Tramadol הייתה מאוד דומה לאופוריה שאני מקבל ממינון נמוך יותר (3-4 מ"ג) של הידרוקודון... יכול מאוד להיות שיש בזה יותר כמו שאמרת נראה כי יותר מקבלים את האפקט האופורי מ-Tramadol לעומת אופיואידים אחרים. אני חייב להודות שזאת הרגשה שאני מאוד אוהב, הלוואי והייתה אלטרנטיבה פחות ממכרת שנותנת את האפקט האופורי הזה, שכן יכולתי לראות שזה יתרון עצום לרבים שרק צריכים את החלק העליון הקטן ובעיטת האושר כדי לקום מהספה ולעשות דברים.
ובכן, זו בערך ההגדרה של "ממכר" לא? חומר שמספק תחושה חיובית מאוד שאתה יודע שתיווצר בכל פעם שאתה סופג את החומר המסוים הזה - זה מה שגורם לאדם לחזור. זה לא משנה אם זה סוכר - אם הוא אמין במתן תחושה חיובית מספיק שתחפש אותו שוב ושוב - שם טמונה ההתמכרות.
מה שהכי מעניין אותי הוא שמה ש"מכור" לאדם אחד משתנה באופן דרמטי ממה שמחבר אחר. ההערה שלך שאין לך אישיות "ממכרת" אלי אומרת יותר כמו - אם אתקל במשהו שלדעתי יכול מאוד להתמכר אליו, אני אחזור בו כי אני לא רוצה שום חומר שיהיה לי את הכוח הזה עלי. (אני מוצא את זה מעורר הערצה, אגב.) אבל אני גם חושב, כפי שטוען ד"ר מייט המומחה להתמכרויות, החומר שמתמכרים אליו הוא למעשה פתרון בעיה שללא החומר היא מקור לכאב או שליליות. אני חושב שהתמכרות קשורה הרבה יותר להרכב המורכב של חייו הרגשיים של מישהו (ולכימיה של המוח האישי) ולא לחומר עצמו. זה שכל כך הרבה אנשים נכנסים לאופיאטים כמו שמעולם לא בעבר, אני באמת מאמין שזה קשור למצב של בעיות רגשיות וחברתיות בקבוצה שלנו, ולא לאופיאטים עצמם. רק המחשבות שלי...
