מחשבות אקראיות

@קמינים תודה. ובכן, מצאתי אתר טוב שמסביר איך זה עובד.

הנה המחשבה האקראית שלי היום. מה קרה לכל השעונים הטובים ליד המיטה? אני לא מוצא כאלה שהם לא דיגיטליים ומקרינים את האור הזה מהמספרים.

אני שונא את אלה. אני לא יכול לישון עם קצת אור בפנים שלי. בנוסף אני לא אוהב לראות את המספרים משתנים, זה כמו ספירה לאחור.

לאחרונה ניסיתי לקנות שעון חדש וסוף סוף מצאתי אחד שיש לו את לוח השעון הרגיל אבל משום מה אני לא מצליח להבין איך להגדיר את האזעקה. אני יודע שזה צריך להיות ברור.

בכל מקרה, יש לנו שעון מעורר אחד עובד בבית עכשיו.

אוף. אני שונא את הצליל של שעונים מעוררים. כנראה שלא שמעתי את שלי בערך שנה בערך כי אני תמיד מתעורר לפני שהוא כבה. השעון ליד המיטה שלי הוא דיגיטלי, אבל יש לו מספרים אדומים קטנים שלא פולטים כל כך הרבה אור.

מחר אני הולך לפסטיבל רנסנס עם dd ו-dh שלי. בין הברך והצוואר שלי אין כל כך הרבה שאנחנו עושים כמשפחה. אז אמרתי בסדר עם זה. 1 1/2 שעות לכל כיוון. איכס.

היא מתרגשת, הדפיסה מפה ושאלה אותנו מה אנחנו רוצים לראות/לעשות. אמרתי לה שאני אסתכל על כל דבר ולא אעשה כלום. הזכרתי לה שעם הברך שלה, היא תוכל להשתתף הרבה. החלטנו מכיוון שה-dh שלי הוא היחיד שלא נפצע, עליו לרכוב על הפילים והגמלים. הוא אמר לא. עוד נראה. הוא נמצא במספר גדול יותר. אני אנסה להאשים אותו בזה בשביל הכיף.

אז בשבילי היא הקיפה את כל השירותים והמקומות לאכול. אבל ד"ה רוצה לראות ג'וסטינג (גם אני) והם בחרו עוד כמה דברים.

תאחל לי בהצלחה. אדווח בחזרה.

זה היה מעניין. עדיף מוקדם יותר ביום, כמו שיכורים פחות שיכורים. זה כמו קונצרט של Grateful Dead שהיה פעם; אנשים מתלבשים רק להופעה/פסטיבל. הכרטיסים היו 14 דולר למבוגרים ו-7 דולר לילדים. עם זאת הופתעתי מכמה פעילויות אחרות היו, כמו ציורי פנים ($10), משחקים ($2 כל אחד), המהווה שדילגנו עליהם היתה $25! וכמה רכיבות נדנדה ענקיות ב-2 דולר.

אבל היו כמה דברים חמודים למכירה שלא היה אפשר למצוא בשום מקום אחר. גם המופעים היו בחינם, כמו קומיקאים, והנשים השוטפות שפספסנו. אוי לעזאזל.

הייתה מופע בולטות באזור גדול שהיה די מסודר.

זמן טוב לבני 10 - 12 הייתי חושב. אהבתי את האנשים שצופים ואת הקניות.

רק לידיעתכם, מכיוון שהם בדרך כלל יש אותם בהמון ערים במהלך הקיץ.

אני נוהג ללכת לאחד בכל קיץ במשך כ-8 שנים, מכיוון שהיה לי חבר טוב באותה תקופה שעסק במשחק התפקידים. היא אהבה להתלבש כולה ולשחק את התפקידים שקיבלה, אשר היו שונים מדי שנה מכיוון שהיא הייתה אחת מצוות השחקנים של רבים.

אני שמח שהיה לך טוב. אהבתי את כל פריטי הפיוטר, הגביעים כמו חלקם, שהם מכרו שם. רכשתי גם חתיכת ברוקד כפרית פנטסטית לקיר שלי.

אה, והרגליים של טורקיה היו מענגות.

הלכתי פעם לפסטיבל רנסנס. הוא היה מאוכלס על ידי כל המוזרים מהתיכון שחשבו שהם נלחמים במערכת בכך שהם... ובכן, מוזרים.

הם הגישו סודה מהחבית על ידי הכנסתה לבקבוקי זכוכית לא מסומנים, וזה היה מגניב, אבל היו להם רק סודה שמנת ובירת שורש ושניהם היו שטוחים וטעמם כמו חרא. כל הסחורה במחיר מופקע בצורה מגוחכת.

@איבן פטרוביץ', ללא בירה? כמובן, לא היה לך כיף. רק צוחק. מה היה האירוע/בילוי האהוב עליך ביותר. האם זה יהיה קשור לספורט, או אולי קונצרט?

הייתי די מתבודד. אני לא יוצא להרבה אירועים גדולים. אני לא אוהב לראות ספורט ומעולם לא הייתי בהופעה.

ג'אזי אמר:

אני נוהג ללכת לאחד בכל קיץ במשך כ-8 שנים, מכיוון שהיה לי חבר טוב באותה תקופה שעסק במשחק התפקידים. היא אהבה להתלבש כולה ולשחק את התפקידים שקיבלה, אשר היו שונים מדי שנה מכיוון שהיא הייתה אחת מצוות השחקנים של רבים.

אני שמח שהיה לך טוב. אהבתי את כל פריטי הפיוטר, הגביעים כמו חלקם, שהם מכרו שם. רכשתי גם חתיכת ברוקד כפרית פנטסטית לקיר שלי.

אה, והרגליים של טורקיה היו מענגות.

לחץ כדי להרחיב ...

גם אני. חבר ותיק שאהב משחק תפקידים שכנע אותי ללכת לזו בפיניקס - ובכן, אפאצ'י ג'נקשן בעצם.

אהבתי את זה! למען האמת, הבחורים האלה הופכים את חיי הצוענים למושכים מאוד. אבל, מעולם לא נשכתי והפכתי למטייל איתם. אחד החברים שלנו עשה זאת! היא בילתה איתם כמה שנים בעבודה ובנסיעות - היא נסעה איתנו לפסטיבל יום אחד, ולא נסעה חזרה. בסופו של דבר היא נשארה!

הדבר האהוב עלי הוא הביגוד, בעצם בגדי הנשים. ולא! אני לא לובש בגדי נשים , אני פשוט חושב שהם סקסיים כמו לעזאזל - אוהב את הדברים האלה.

-וכן, ​​רגלי ההודו הן עילאיות! תמיד נראה שיש להם את הטוב ביותר לא?!?

רגלי טורקיה! כולכם עושים אותי רעב. אף פעם לא הצלחתי להכין אותם אז הם מלוחים אבל עדיין רכים למישהו יש רמזים לבישול?

מתבלים נקניק איטלקי ומשתמשים בו במקום המלית בהכנת הודו.

צ'יצ'י אמר:

הדבר האהוב עלי הוא הביגוד, בעצם בגדי הנשים. ולא! אני לא לובש בגדי נשים , אני פשוט חושב שהם סקסיים כמו לעזאזל - אוהב את הדברים האלה.

לחץ כדי להרחיב ...

ה-dh שלי היה עצבני לקראת הסוף (כפי שפרסמתי את b4) ובמקום להסתכל על כל חולצות הנשים המקסימות (להיות מנומס כאן), הוא היה מתמקד באישה שחושפת את הבטן, שכנראה לא צריכה. עכשיו הוא רק היה מסתכל ומזעיף את פניו קצת (רק אני אשים לב), אבל אז הייתי מעלה את זה.

הזכרתי את זה לאימא חברה (כלומר שהבנות שלנו הן החברות האמיתיות) שהייתה שם והיא אמרה שבעלה שאל כל הזמן, "למה הנשים שצריכות ללבוש את הבגדים האלה, לא עושות? ובכל זאת, כל אלה מי צריכים לא ללבוש את זה, כן?"

ראיתי אישה אחת בהריון עם בטן חשופה והבטן שלה הייתה יפה בעיני. היה לה כוכב צבוע סביב הטבור שלה. ה-dh שלי חשב שזה מגניב.

סתם מחשבות אקראיות...

יש לי מחשבה אקראית שאני לא יכול לצאת מהראש או אולי זה סתם משהו שמטריד אותי נורא. אני מקווה שזה בסדר לפרוק את זה כאן.

לאלו מכם שיודעים עלי קצת, אני עובד במשמרות של 12 שעות 7:7-7 בבוקר. זה מאוד מתיש ובשעה 15:XNUMX כולנו כל כך עייפים (אין ישיבה חוץ מהפסקות) אני ורוב העובדים גרים לפחות XNUMX דקות עד שעה נסיעה, כך שזו נסיעה ארוכה וקשה לנסוע הביתה.

ובכן, המוח שלי ממשיך לסוף השבוע הזה, אחד העובדים שלי נרדם בנסיעה בדרכו הביתה, הוא גר כמעט שעה מהעבודה. הוא היה בראש התנגשות. כולנו דאגנו כששמענו אבל קיבלנו הודעה שהוא בסדר וטופל והודח אבל הנהג השני לא שרד והם באו ועצרו את האיש הזה על נהיגה פזיזה והריגה בכוונה תחילה. אני חוץ מעצמי עם צער עליו וגם על משפחתו של הקורבן. מדובר בעובד טוב ובחור טוב. הוא בשנות העשרים לחייו עם אישה ושני ילדים קטנים. הוא ללא ספק יאבד גם את עבודתו בשל מדיניות הנוכחות המחמירה שלנו. אני מרגיש שאני צריך לעשות משהו אבל אין באמת שום דבר שאני יכול לעשות. הוא מוחזק ממתין להארכת מעצר. סביר להניח שאג"ח יהיה גבוה מאוד. הוא לא היה לקוי רק עייף.

אני רוצה להציע לתאגיד, להגביר ולתת איזושהי התייחסות לדמות אבל הם מתנהגים כאילו הוא עבריין ושוטפים את ידיהם מהמצב.
הוא היה בחור שקט בלי חברים אמיתיים (הוא היה חנון הצוותים שלנו כביכול) אבל עדיין זה מפריע לי. הוא תמיד היה עוזר להרים לי דברים כשאחרים אף פעם לא יעזרו.

מעולם לא הבנתי שנרדם ליד ההגה הוא פשע כל כך עונש אבל זה כן. אני גר בערך 20 מייל ויש לי מזל לעקוב אחרי שיירה של רכבים מהעבודה לבית. אנחנו דואגים אחד לשני. בסופות שלג אנחנו נוסעים כמה שיותר קרוב זה לזה ואז כולם סוטים כשאנחנו מתקרבים לבית. האיש הזה היה לבדו, אף אחד לא גר בשום מקום לידו.

אני מניח שאני פשוט עצוב בשבילו ובשבילו. העייפות שלו גרמה לכל כך הרבה חיים להרוס ואני מרגישה נורא עם כולם.

תודה שנתת לי לחלוק את מחשבות המירוץ שלי ולהסיר את זה מהחזה שלי. עכשיו אם יכולתי להפסיק לחשוב על זה.

קמינים אמרו:

אני לא בטוח. ה-dd של החבר הקרוב שלי היה מרושע כלפי ה-dd שלי כבר חודשים. שניהם החליפו יחד בית ספר בתחילת השנה.

הילדה הקטנה האחרת הזו בחרה בפופולריות על פני נאמנות, ויש לה חבר בגיל 9! כשהבן שלי יושב לידה בארוחת הצהריים, ה'חבר' שלה אומר 'אוי, החבר שלי התכוון לשבת שם'. וכך זז ה-dd שלי.

עד כה הצלחתי להמעיט גם ב-dd שלי וגם עם החברה הקרובה שלי שהיא אמא של הילד המכשפה הקטן הזה. אנחנו קארפולים. אני כן אוהב את האישה הזאת אבל לא אוהב את מה שהבת שלה עושה לבת שלי. אבל אני לא חושב שאני יכול להפריד בין 2 הרגשות האלה.

אני לא רוצה לצייר קווים בחול, כי הבנות עלולות לעבור את זה ולהיות חברות שוב.

אבל זה לא הטבע שלי להיות בשקט. אז אני מניח שאני אמנע. שאני יכול לעשות.

לחץ כדי להרחיב ...

אני יודע, אני יודע, אני מאוד מאוחר בעניין הזה. בדיוק מצאתי את השרשור!

אבל אני רוצה לשקול, אם יורשה לי.

אסור לך! תפרק את החברות שלך עם אמא של הבנות. הבעיה בין ה-dd שלך לשלה היא שלהם, לא שלך - זה חל רק כל עוד הבעיות נשארות ברמת המתבגר. אם הם הופכים למסוכנים או משהו כזה, אז כמובן שאתה מתערב ומערב את כולם.

כנראה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות הוא לראות את הילדים שלך עוברים זמנים קשים, במיוחד עם חברים ותיקים שמשנים לפתע את המנגינה שלהם. אבל, החוויות הקשות הללו חשובות מאוד לצמיחה ולהתפתחות.

הפעם היחידה ששאלתי את החברים/השכנים הבוגרים שלי ואת מערכת היחסים שלנו הייתה אם הם עצמם עשו משהו לילדה שלי. היו מרושע כלפיה ללא סיבה, שקר לה בשביל הילדים שלהם או עודדו את הילדים שלהם להיות מרושעים, דברים כאלה. אחרת, הילדים לבד!

צפיתי לאחרונה בסרט, Easy A, שהיה לו אחד מהרגעים ההוריים הגדולים שראיתי מזה זמן מה. האבא פתח את הדלת (דפק ראשון ), לחדר השינה שלה ומיד ראה שבתו מוטרדת ולחוצה. הוא שאל כמה פעמים מה לא בסדר והאם הוא יכול לעזור. היא שיקרה ואמרה שהכל בסדר ושום דבר לא בסדר. האבא, במקום לקדוח אותה ולקרוא לה, אמר משהו בסגנון הזה "טוב, לך תביא אותם", והשאיר אותה לבד.

אני יודע שזה אולי לא נראה כמו הרבה, אבל מה שראיתי בחילופי הדברים האלה הוא זה: האבא אימת את רגשות הבנות, ובמקביל, הודיע ​​לה שהוא לא קנה את ה-BS שהיא הגישה (בלי האשמות ו כַּעַס). הוא הודיע ​​לה שהוא סומך עליה ובטוח שהיא יכולה לנהל את עצמה. הוא גם הראה לה שכהורה, אנחנו כאן כשאתם צריכים אותנו ולא נאלץ אתכם לערב אותנו.

וואו! האם סטיתי! חחח, סליחה. אני תמיד מנסה ללמוד טיפים להורות מכל ההיבטים. אפילו שזה סרט, אני מאמין בתוקף שהאינטראקציה הזו לא ניתנת לביצוע רק בעולם האמיתי, אלא תתקבל על ידי הילד באור חיובי ותספק עוד ערימה של "ערכים טובים" בהתפתחות ילדינו.

ילדים הם מטומטמים קטנים וגמישים ויותר מבעלי יכולת. ובאמת זזתי מהנושא שלך והחברות שלך עם אמא של הבנות! חחח, שוב סליחה.

אולי כדאי שתחשוב על איך ה-dh שלך ירגיש אם החברות שלך תתחמק בגלל הבעיות שלה עם חברה. זה עניין עדין בכך ש-dh שלך יכול להיות מאוד נסער ולהרגיש שהיא אשמה שאיבדת את חברך. מצד שני, היא בהחלט יכולה לאהוב את הנאמנות שלך, שהיא גם עצומה - זה באמת תלוי במצב.

בסדר, סיימתי - הנה המחשבה האקראית שלי.

טרסיטה אמרה:

אני רוצה להציע לתאגיד, להגביר ולתת איזושהי התייחסות לדמות אבל הם מתנהגים כאילו הוא עבריין ושוטפים את ידיהם מהמצב.
הוא היה בחור שקט בלי חברים אמיתיים (הוא היה חנון הצוותים שלנו כביכול) אבל עדיין זה מפריע לי. הוא תמיד היה עוזר להרים לי דברים כשאחרים אף פעם לא יעזרו.....

תודה שנתת לי לחלוק את מחשבות המירוץ שלי ולהסיר את זה מהחזה שלי. עכשיו אם יכולתי להפסיק לחשוב על זה.

לחץ כדי להרחיב ...

@teresita, אני כל כך מצטער על כל המעורבים. החיים באמת פשוט נורא לפעמים. האם תוכל להתקשר לאישה, לבקש ממנה לדבר עם ה-dh שלה ועם עורך הדין כדי לראות אם התייחסות לדמות ממך תעזור?

לפעמים כשאני מוצא את עצמי אובססיבי זה אומר שאני באמת צריך לעשות מעשה. לא הייתי אומר כלום לאף אחד עד שתגלה אם עורך הדין הוא משחק. אם היית יכול להיפגש עם עורך הדין, אתה יכול לקבוע את הגבולות. אין דיבורים שליליים על תנאי עבודה וכו'... מכיוון שאתה צריך את העבודה שלך. כמו כן, אם הפגישה עם עורך הדין קשה מדי בגלל שעות העבודה שלך, התעקש על שיחת טלפון כשנוח לך. פשוט תהיה תקיף עם מה שמתאים לך.

ואתה יודע, יש סיכוי טוב שעורך הדין יגיד, תודה אבל זה לא יעזור. ואז תרגיש טוב יותר כי ניסית. אבל אם כל האינטראקציה המשפטית האפשרית הזו היא יותר מדי בשבילך, גם זה בסדר. אדם יכול לעשות רק מה שהוא יכול לעשות. אני באמת מבין את זה.

ארוחה הניתנת להקפאה וידידותית לילדים עם סלט בריא לאמא ואולי הערה נחמדה לעמיתך לשעבר לעבודה בכלא תתקבל בברכה. אם אתה נותן את הפתק לאשתו כדי להעביר לו, השאר אותו סגור. אנחנו לא רוצים שהיא תתהה מה כתבת לו. ואולי היא בודדה; אולי כולם מתייחסים לבעלה כאל פושע. תמיד תוכל לתמוך בו על ידי תמיכה בה. מכיוון ששעות העבודה שלך מטורפות, תוכל לראות אם היא תהיה מוכנה לעדכן אותך בהליכים באמצעות דואר אלקטרוני. אולי הכתיבה תעזור לה. תן לה כרטיס עם כתובת האימייל שלך. ככה אתה לא פולש; רק מציע תמיכה.

אבל רגע, לא פרסמת, שהוא ומשפחתו גרו רחוק? אתה יכול לשלוח לה חבילה קטנה עם פתק עבורה ומכתב שתיתן לו בכלא.

או אפילו פשוט כתוב את עמיתך לעבודה בכלא, והודיע ​​לו שאתה חושב עליו ומתפלל (אם כן) לתוצאה חיובית.

אני כל כך מצטער בשביל הקולגה שלך. הירדמות ליד ההגה היא כנראה יותר פשע אם אתה פוגע במכונית אחרת. והתאגיד שלך חושש להירשם בתביעה ולשלם פיצויים. הייתי שם על זה דולר.

האם אתה יודע הרבה על מי שהיה במכונית השנייה?

בכבוד רב,

אש

קמינים אמרו:

ה-dh שלי היה עצבני לקראת הסוף (כפי שפרסמתי את b4) ובמקום להסתכל על כל חולצות הנשים המקסימות (להיות מנומס כאן), הוא היה מתמקד באישה שחושפת את הבטן, שכנראה לא צריכה. עכשיו הוא רק היה מסתכל ומזעיף את פניו קצת (רק אני אשים לב), אבל אז הייתי מעלה את זה.

הזכרתי את זה לאימא חברה (כלומר שהבנות שלנו הן החברות האמיתיות) שהייתה שם והיא אמרה שבעלה שאל כל הזמן, "למה הנשים שצריכות ללבוש את הבגדים האלה, לא עושות? ובכל זאת, כל אלה מי צריכים לא ללבוש את זה, כן?"

ראיתי אישה אחת בהריון עם בטן חשופה והבטן שלה הייתה יפה בעיני. היה לה כוכב צבוע סביב הטבור שלה. ה-dh שלי חשב שזה מגניב.

סתם מחשבות אקראיות...

לחץ כדי להרחיב ...

חחח!!! אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון, ושואל את אותן שאלות! חחח

ואני בטוח שהאישה ההריונית נראתה נהדר! אני תמיד אוהב לראות נשים מציגות את הבטן ההריונית שלהן. סוג של בעיה עם רובנו, החבר'ה, אנחנו נוטים לשכוח שנשים מגדלות חיים בתוך גופן. לעזאזל, אנחנו, החבר'ה, אפילו לא נחוצים יותר, כל עוד בנקי זרע קיימים!

אז, הוקירו את הנשים שלכם, הם יצורים יקרי ערך, נותני חיים!

צ'יצ'י אמר:

אני יודע, אני יודע, אני מאוד מאוחר בעניין הזה. בדיוק מצאתי את השרשור!

אסור לך! תפרק את החברות שלך עם אמא של הבנות. הבעיה בין ה-dd שלך לשלה היא שלהם, לא שלך - זה חל רק כל עוד הבעיות נשארות ברמת המתבגר. אם הם הופכים למסוכנים או משהו כזה, אז כמובן שאתה מתערב ומערב את כולם.

כנראה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות הוא לראות את הילדים שלך עוברים זמנים קשים, במיוחד עם חברים ותיקים שמשנים לפתע את המנגינה שלהם. אבל, החוויות הקשות הללו חשובות מאוד לצמיחה ולהתפתחות.

לחץ כדי להרחיב ...

אני מסכים לחלוטין עם התגובה המקורית שלך ומילאתי ​​את העצה שלך.

עם זאת, @צ'י צ'י התזמון שלך לא יכול להיות טוב יותר, מכיוון שיש טוויסט חדש בסיפור הזה. בשבוע האחרון ללימודים, בזמן שהייתי בחופשת החוף שלי לבנות בלבד, הילדה הקטנה הזו עשתה משהו די רקוב. מול 3 ילדים נוספים פלוס הבת שלי בהפסקה, היא אמרה, "אמא את מבריקה וכל מה שהיא עושה זה לצעוק עליי."החבר שלי ניסה להגן עליי, אבל זה לא הלך טוב מדי. לא דחפתי אותה בנקודה הזו, מכיוון שהבן שלי הרגיש רע מספיק. הדו"ש שלי אמר לי את זה כמה ימים אחרי שחזרתי, אז האירוע הזה הוא בן שבוע בשלב זה.

תיקתקתי, בגדול. הילד הזה הוא כאב, אבל אני מכיר אותה 7 מתוך 10 השנים שלה ומרגישה שהיא בת משפחה. היא מאוד רועשת, תמיד נכנסת לדברים (כמו ניסויים בכימיה מבולגנים במטבח עם משקאות), שוברת דברים בטעות וזקוקה להרבה גירוי. אבל תמיד הרגשתי שיש לה לב טוב והבן שלי אוהב אותה, וכך התמודדתי. ואני לא משלה את עצמי, אני נחמד לבחורה הזו. אני מאוד מאוד נחמד לכל החברים של dd שלי. הילדה שלי היא בת יחידה ולכן אני עובדת קשה כדי לעזור לה לפתח חברים ולעשות הרבה פגישות משחק. בנוסף, חבר זה עשה את המעבר מבית הספר הישן לבית הספר החדש עם ה-dd שלי (רק קצת מידע רקע).

ק, בחזרה לאירוע. הייתי מוטרד מכך שהילדה הקטנה הזו תשמיץ אותי מול ילדי וילדים אחרים בבית הספר החדש הזה. זה בית ספר פרטי. (יש לי רק ילד אחד ולא היו אפשרויות הגונות אחרות, כנה ואנחנו עדיין משלמים את העלות של השנה שעברה). הרבה מההורים סנובים. אני מנסה לאט לאט לעזור ל-dd שלי להכיר שם חברים. אני לא צריך איזה פרחח כדי להשמיץ אותי מול ילדים אחרים. אין סיכוי שזה יעזור לי לבנות מערכות יחסים עם האמהות האחרות, שלדעתי בדרך כלל הכרחי לדייטים במשחק.

אז אני מתקשר לחברה שלי ותגיד לה מה הבן שלה אמר. בעבר הסכמנו שלא נתערב בטיעונים או בבעיות של ה-dd שלנו, כי זה יכול להיות קשה לדעת מי מגזים וכו'...

אבל עכשיו אנחנו מדברים על הילד שלה בן ה-10, שמשמיץ אותי, מול ה-dd שלי ומול ילדים אחרים. אני אומר לחבר שלי שיש עדים. לא כדי שנוכל להתקשר אליהם, רק כדי להודיע ​​לה שאני מאמין שזה קרה, וכדי להדוף את ההכחשה הבלתי נמנעת של בן הזוג שלה.

חברה שלי נרגזת איתי (לפעמים זו רק ההתנהגות שלה) ואומרת שהיא לא מתכוונת להתקשר לאף אחד כדי לאשר שזה נאמר. חזרתי על כך שאני לא רוצה שהיא תתקשר לאף אחד, אבל אני רוצה שהיא תדע שאני כן מאמין שהד שלה אמר את זה וזה חציית גבול חדש עבור הילד שלה להעליב אותי. אמרתי לה גם שתרגיש חופשי להגיד לה dd ששמעתי את זה מה dd שלי שבדרך כלל אנחנו לא מאפשרים.

אז חבר שלי עונה בשיחת טלפון ו ממשיך לומר ה-dd שלה הוא רק 9; ואני חייב לשמור את זה בפרספקטיבה. היא גם נותנת לי דוגמה לאופן שבו בתה הגדולה העליבה אותה לאחרונה באימייל. נסיים בנימה ידידותית. היא הולכת לדבר עם בתה, מכיוון שהיא מבינה שזה לא הנושא הרגיל של ילד לילד.

שבוע לאחר מכן שלחתי לה דוא"ל ושאלתי איך התנהלה השיחה איתה. היא ענתה שהיא שאלה את הילד שלה. הילד שלה אמר שהיא לא אמרה את זה. היא ממשיכה הלאה. אני שולח לה אימייל, ומסביר את מורת רוחי ואיך אני מרגיש חוסר כבוד רב על ידי בתה. זה היה דוא"ל די קשה ממני. אפילו הודיתי ששלחתי מייל כי הייתי עוף מכדי להגיד את זה בטלפון.

שלחתי מייל איך אני לא מאמין שהגיל הוא הצדקה להתנהגות לקויה וכך בחרתי להעלות את ה-dd שלי אבל אני מבין להורים שונים יש סגנונות הורות שונים ואני אכבד את שלה (לא). (למעשה לא כלל את הקטע NOT במייל). כתבתי גם שאני מאמין בתוצאות וזוכר שהיו עדים, אבל עכשיו זה מאוחר מדי להתקשר אליהם, מה שבכל מקרה לא ממש הייתי רוצה לעשות.

כתבתי גם שההשוואה שלה לגבי האופן שבו הילד שלה העליב אותה הייתה כמו השוואה בין תפוחים לתפוזים.

כתבתי גם על הבעיות בין 2 הבנות שלנו (שעד אז לא עשיתי), והסברתי איך ה-dd שלי קצת מפחד מה-dd שלה, מכיוון שה-dd שלה מנהל את הסצנה החברתית בבית הספר (כיתה ד' אני יודע) ופחד לא נראה כמו הבסיס לזוגיות טובה. כתבתי שה-dd שלה אפילו לא יענה על ה-dd שלי כשהיא מדברת איתה בבית הספר. זה כאילו הבן שלה חושב שלהקר זה מגניב. אבל שה-dd שלי ואני מקווים שזה רק שלב, ושזו מספיק היסטוריה חיובית ביניהם כדי שה-dd שלי ואני מקווים שגם זה יעבור.

אז חבר שלי התקשר אליי. נתתי למכונה להרים. ד"ה שלי אמר, אתה התחלת את זה; אתה חייב לסיים את זה. אני מתקשר אליה.

היא אומרת בטלפון איך היא רוצה ששתי הבנות שלנו יתעמתו זו עם זו. אמרתי שאין מצב שאני עושה את זה ל-dd שלי. היא אומרת שהיא לא יכולה להעניש את ה-dd שלה על משהו שהיא לא תודה שעשתה. ושאם אני לא אתן לבנות להתעמת אחת עם השניה אין שום דבר אחר שהיא יכולה לעשות. היא טוענת שהיא אכן שמה את ה-dd שלה דרך הסחטת במהלך השיחה הראשונית, אבל זה לא נראה לי כך.

אז עכשיו אנחנו אמורים (כולנו 4) ללכת לסרט בעוד שבוע-שבועיים. אני לא בטוח שאוכל להתמודד עם הפרחח הקטן והשוקרן הזה. כל כך נמאס לי ממה שהיא עשתה לילד שלי ועכשיו לי. תודה לאל שהיא בית הספר הזה רק עוד שנה אחת ואז היא עוברת לבית ספר מקומי.

כל המחשבות? @למוןהד @riverstyx, @קובייה הונגרית ? למי עוד יש ילדים, במיוחד בנות צעירות? כל אחד ואחד, ילדים או לא, אתם מוזמנים לקפוץ ואפילו להגיד לי שאני טועה. כרגע אני כועס על עצמי שאני נותן לפרחח בן 10 שנים להגיע אליי כל כך הרבה. יש עוד בסיפור הזה אבל הפוסט הזה ארוך מספיק.

תודה על הכל וכל עזרה. בבקשה כל אחד מוזמן לענות. אשמח לקצת נקודת מבט חדשה. שלי משגע אותי.

אש

קמינים אמרו:

למעשה @צ'י צ'י, התזמון שלך לא יכול להיות טוב יותר, מכיוון שיש טוויסט חדש לסיפור הזה. בשבוע האחרון ללימודים, בזמן שהייתי בחופשת החוף שלי לבנות בלבד, הילדה הקטנה הזו עשתה משהו די רקוב. מול 3 ילדים נוספים פלוס הבת שלי בהפסקה, היא אמרה, "אמא את מבריקה וכל מה שהיא עושה זה לצעוק עלי." הבן שלי ניסה להגן עליי, אבל זה לא הלך טוב מדי. לא דחפתי אותה בנקודה הזו, מכיוון שהבן שלי הרגיש רע מספיק. בן הזוג שלי אמר לי את זה כמה ימים אחרי שחזרתי, אז האירוע הזה הוא בן שבוע בשלב זה.

תיקתקתי, בגדול. הילד הזה הוא כאב, אבל אני מכיר אותה 7 מתוך 10 השנים שלה ומרגישה שהיא בת משפחה. היא מאוד רועשת, תמיד נכנסת לדברים (כמו ניסויים בכימיה מבולגנים במטבח עם משקאות), שוברת דברים בטעות וזקוקה להרבה גירוי. אבל תמיד הרגשתי שיש לה לב טוב והבן שלי אוהב אותה, וכך התמודדתי. ואני לא משלה את עצמי, אני נחמד לבחורה הזו. אני מאוד מאוד נחמד לכל החברים של dd שלי. היא בת יחידה ולכן אני עובד קשה כדי לעזור לה לפתח חברים ולקיים הרבה דייטים למשחקים.

ק, בחזרה לאירוע. הייתי מוטרד מכך שהילדה הקטנה הזו תשמיץ אותי מול ילדי וילדים אחרים בבית הספר החדש הזה. זה בית ספר פרטי (יש לי רק ילד אחד ולא היו אפשרויות הגונות אחרות, בכנות). הרבה מההורים סנובים. אני מנסה לאט לאט לעזור ל-dd שלי להכיר שם חברים. אני לא צריך איזה פרחח כדי להשמיץ אותי מול ילדים אחרים. אין סיכוי שזה יעזור לי לבנות מערכות יחסים עם האמהות האחרות שכולנו יודעים שבדרך כלל הכרחי לדייטים במשחק.

אני מתקשר לחברה שלי תגיד לה מה הבן שלה אמר. בעבר הסכמנו שלא נתערב בטיעונים או בבעיות של ה-dd שלנו, כי זה יכול להיות קשה לדעת מי מגזים וכו'...

אבל עכשיו אנחנו מדברים על הפרחח בן ה-10, שמשמיץ אותי. מול ה-dd שלי ומול הילדים האחרים. אני אומר לה שיש עדים. לא כדי שנתקשר אליהם, רק כדי להודיע ​​לה שאני מאמין שזה קרה.

היא עצבנית כלפיי (לפעמים זו רק ההתנהגות שלה) ואומרת, היא לא מתכוונת להתקשר לאף אחד כדי לאשר שזה נאמר. אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תתקשר לאף אחד, אבל אני רוצה שהיא תדע שאני כן מאמין שהיא אמרה את זה וזה חציית גבול חדש עבור הילד שלה להעליב אותי. אמרתי לה גם שתרגיש חופשי להגיד לה dd ששמעתי את זה מה dd שלי שבדרך כלל אנחנו לא מאפשרים.

אז חבר שלי מגיב ו ממשיך לומר ה-dd שלה הוא רק 9; ואני חייב לשמור את זה בפרספקטיבה. היא גם נתנה לי דוגמה לאופן שבו בתה הגדולה העליבה אותה לאחרונה באימייל. נסיים בנימה ידידותית. היא הולכת לדבר עם בתה, מכיוון שהיא מבינה שזה לא הנושא הרגיל של ילד לילד.

שבוע לאחר מכן שלחתי לה דוא"ל ושאלתי איך התנהלה השיחה איתה. היא ענתה שהיא שאלה את הילד שלה. הילד שלה אמר שהיא לא אמרה את זה. היא ממשיכה הלאה. אני שולח לה אימייל, ומסביר את מורת רוחי ואיך אני מרגיש חוסר כבוד רב על ידי בתה. זה היה דוא"ל די קשה ממני. אפילו הודיתי ששלחתי מייל כי הייתי עוף מכדי להגיד את זה בטלפון.

שלחתי מייל איך אני לא מאמין שהגיל הוא הצדקה להתנהגות לקויה וכך בחרתי להעלות את ה-dd שלי אבל אני מבין להורים שונים יש סגנונות הורות שונים. כתבתי גם שאני מאמין בתוצאות וזוכר שהיו עדים, אבל עכשיו זה מאוחר מדי להתקשר אליהם, מה שבכל מקרה לא ממש הייתי רוצה לעשות.

כתבתי גם שההשוואה שלה לגבי האופן שבו הילד שלה העליב אותה הייתה כמו השוואה בין תפוחים לתפוזים.

נכנסתי גם לבעיות בין 2 הבנות שלנו, והסברתי איך ה-dd שלי קצת מפחד מה-dd שלה, שכן ה-dd שלה מנהל את הסצנה החברתית בבית הספר (כיתה ד' אני מכיר) והפחד לא נראה כמו הבסיס לזוגיות טובה . כתבתי שה-dd שלה אפילו לא יענה על ה-dd שלי כשהיא מדברת איתה בבית הספר. זה כאילו היא חושבת שקור זה מגניב. אבל שאני ו-dd שלי מקווים שזה רק שלב, ושזו מספיק היסטוריה חיובית ביניהם כדי שגם זה יעבור.

אז חבר שלי התקשר אליי. נתתי למכונה להרים. ד"ה שלי אמר, אתה התחלת את זה; אתה חייב לסיים את זה. אני מתקשר אליה.

היא רוצה ששתי הבנות יתעמתו זו עם זו. אמרתי שאין מצב שאני עושה את זה ל-dd שלי. היא אומרת שהיא לא יכולה להעניש את ה-dd שלה על משהו שהיא לא תודה שעשתה. ושאם אני לא אתן לבנות להתעמת אחת עם השניה אין שום דבר אחר שהיא יכולה לעשות. היא טוענת שהיא אכן שמה את ה-dd שלה דרך הסחטת במהלך השיחה הראשונית, אבל זה לא נראה לי כך.

אז עכשיו אנחנו אמורים (כולנו 4) ללכת לסרט בעוד שבוע-שבועיים. אני לא בטוח שאוכל להתמודד עם הפרחח הקטן והשוקרן הזה. כל כך נמאס לי ממה שהיא עשתה לילד שלי ועכשיו לי. תודה לאל שהיא בית הספר הזה רק עוד שנה אחת ואז היא עוברת לבית ספר מקומי.

כל המחשבות? @למוןהד? למי עוד יש ילדים, במיוחד בנות צעירות. אתה מוזמן להגיד לי שאני טועה. כרגע אני כועס על עצמי שאני נותן לפרחח בן 10 שנים להגיע אליי כל כך הרבה. יש עוד בסיפור הזה אבל הפוסט הזה ארוך מספיק.

תודה על הכל וכל עזרה. בבקשה כל אחד מוזמן לענות. אשמח לנקודת מבט חדשה. שלי משגע אותי.

אש

לחץ כדי להרחיב ...

@קמינים
ראשית, אתה כנראה צריך להפסיק להתייחס לילד הזה כ"פרחח קטן". אני בטוח שההתנהגות שלה היא בדיוק כך, אבל בכל זאת, יש לך דעות מוקדמות לגבי הבחורה הזו וזה באמת מפריע להיות חסר פניות. ככל שתמשיך להתייחס אליה כך, כך יהיה קשה יותר לסבול את ההתנהגות. תאמין לי, אני יודע. גם החבר למשחק של ד"ה שלי 3 בתים למטה היה ילד חצוף, מאוד לא שיתף פעולה, תמיד היה צריך להיות בדרך שלה, המשחקים שלה, הרצונות שלה - הדו"ח שלי כל הזמן פייס את הילדה הזאת, בהחלט היה שם.

ילדים משקרים כשהם מתעמתים עם הורה על משהו לא נעים או היכן שהם חושבים שהם יסתבכו - אין הפתעה.

למעשה, לא הייתי מחשיב את זה כבעיה מרכזית שיש להתמודד איתה. הייתי מדבר עם חברה שלי על זה בטוח, אבל הייתי מחפש תשובות למה היא תגיד את זה - יש סיבה, אם זה נכון או לא נכון, לא משנה, משהו גרם לה להגיד את זה - זה יהיה היו המטרה שלי, גילוי.

לפני שאתה כועס עליי, תן ​​לי לסייג את זה!

דבר אחד שכדאי לזכור הוא פרשנות. ילדים יכולים לפרש דברים בצורה שונה ממה שאנחנו המבוגרים עושים וזה יכול להיות מאוד מאתגר לעקוב אחר זה. גם אם אתה מאמין שאתה לא מתנשא לילד הזה, היא בהחלט יכולה לפרש את ההתנהגות שלך ככזו. זה כמעט בלתי אפשרי לדעת, חוץ מלשאול את ההורים שלה, אבל גם אז.

רואה, הייתי אומר, "הבן שלך אמר עלי משהו די מרושע לפני כמה ימים...האם היא באמת חושבת עליי? כשהיא חוזרת הביתה ממשחק בבית שלי, האם היא חושבת שאני מרושע ועצבני? " המטרה שלי, לגלות את הסיבה ולהמשיך הלאה מה-מה. אבל, זה בדיוק איך שאני - אני מבין שילדים יגידו דברים מאוד מרושעים כשאנחנו ההורים לא בסביבה, אין סיכוי שאפשר לשלוט בזה. עצוב כן, אבל זה קורה.

מכיוון שההתנהגות של אמא שלה לפעמים נרגזת איתך, תארו לעצמכם איך היא עם משפחתה מכיוון שזו יכולה להיות רמת הלחץ האולטימטיבית! נראה לי שהעצבנות שלה התחככה על הבת (תנהג בדוגמה אה? ), וילד זועם/כועס מביא להתנהגות חוצפנית. הצורך שלה בהרבה גירוי הוא תוצאה ישירה של לא מספיק בבית, ובכן, אתה רואה את התוצאות.

אני מאוד אשמח שה-dd שלי אפילו הביא את זה לידיעתי, שזה כשלעצמו דבר ממש טוב - במיוחד שעות אחרי המקרה (לילדים יש טווח קשב קצר מאוד!), חחח. אז, זו ברכה שה-dd שלך הגיע אליך עם זה - שאלה כן, איך ה-dd שלך מרגיש לגבי ההתעמתות שלך עם ההורה? בדרך כלל, הם רק רוצים לפרוק ולא שתחלוק את התלונה שלהם עם ההורה ותפרסם אותה. ואני באמת אוהב את dd שלך אומר לך, "התחלת את זה, אתה מסיים את זה!" זה כל כך אדיר!!!

אני אחד שמנסה להתמקד ב-למה, ולא לדאוג יותר מדי ב-whats. אתה יודע, ה"תראה מה הילד הזה אמר, תראה מה הם עשו, תראה מה הם עושים!!!"

אני מוצא הצלחה רבה יותר בלשאול את הסיבות וללמוד מזה.

אני יודע שזה לא ממש קשור, אבל רציתי לשתף.

פעם בחודש הייתי מושיב אותה ושואל אותה, "מה אני עושה שבאמת מפריע לך, מכעיס אותך או מרגיז אותך?" אני יודע שזה אולי נראה כסותר את מה שאמרתי זה עתה, שאל את הסיבות, לא את מה, אבל זה לא. אני בעצם לומד את הסיבות. למה היא הגיבה ככה? למה סתם הכעסתי אותה? למה היא כל כך כועסת עליי, אני פשוט...?" אלו היו שיחות נהדרות ועזרו המון, אני מאוד ממליץ לכל אחד לנסות את זה.

התחלתי בסביבות גיל 5 - זה היה באמת דברים שטחיים, אבל בעיניה הם היו ענקיים.

הנה דוגמא:
היא הרגישה שזה מאוד לא הוגן שאוכל לשתות סודה כשנצא לארוחת ערב, כשהיא תצטרך לשתות מיץ.

המממ, באמת לא היה לי מה להגיד על זה, היא צדקה! זה מאוד לא הוגן. ואני יודע שאם לא הייתי נותן לה את הדרך הזו לבטא את זה, מעולם לא הייתי יודע על זה וכנראה שבמשך השנים הקרובות הייתי מקבל סודה בזמן שהיא קיבלה מיץ. ולא, טיעוני ה"אתה צריך לבנות את הכוח שלך ואתה ילד גדל" לא עפו - ילדים הם הרבה יותר תפיסתיים מזה.

אני חייב ללכת... ברור שיש לי המון מחשבות על הדברים האלה ואני יכול לכתוב במשך ימים!

אבדוק שוב בקרוב.

@צ'י צ'י, צריך לרוץ עכשיו לבת P/u. ביליתי את כל זמני הפנוי בפוסט הזה. אני מאוד מעריך ומכבד את ההשקעה שלך. DD היה בסדר איתי שדיברתי על זה עם אמא 'החברים' שלה. קיבלתי את רשותה תחילה; ורשותה לאמא לומר לה dd, שהבת שלי אמרה לי.

עוד ממני בהמשך. כנראה רק יערוך את הפוסט הזה. אני שומע אותך בהפניה של 'פרחח'. אני יודע למה הילדה הקטנה אמרה את זה. ימלא אותך (ואחרים) כשיהיה לי זמן מאוחר יותר היום כנראה. זו הייתה תגובה מצמררת אחת! ואפילו לא מכוון אליה במיוחד.